השימוש הציני בשואה
מי שמבקש ללמוד ממלחמת העולם השנייה על המורכבות המדינית, החברתית והמוסרית של כל מלחמה, יתקשה במשימתו. יותר מאשר בכל מלחמה אחרת בהיסטוריה, הצד הרע והצד הטוב במלחמה ההיא תויגו באופן חד וברור. גם אם יהיו מי שיבססו את ההסבר לתופעה הזאת על העובדה הידועה - המנצחים הם שכותבים את ההיסטוריה - הם לא יוכלו לבטל את הטענה ששואת יהדות אירופה, שבאחריות לה נושאים הנאצים ועוזריהם, היתה זאת שקיבעה בתודעה העולמית צד אחד כ"שחור" ואת הצד האחר כ"לבן".
(הארץ, 2.4.2012)   

שאול אריאלי - מי מפחד מיום הנכבה
הפלסטינים סירבו לראות בתוכנית החלוקה - שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 - את שראתה בה הקהילה הבינלאומית: עשיית צדק באמצעות תיקון המנדט של 1922, שבו נשללה מהם הזכות להגדרה עצמית. הם דחו כל הצעה של חלוקה או איחוד שיש בה הכרה בזכויות הלאומיות של העם היהודי. משום שתפישתם ביקשה לשלול מהעם היהודי את מה שביקשו לעצמם - לממש במולדתם את הזכות הטבעית, ההיסטורית למדינה - היא נדחתה מוסרית ומדינית על ידי הקהילה הבינלאומית. ההכרה בזכותם למדינה על 45% משטחי הארץ לא נתפשה בעיניהם כהוגנת בשל היותם רוב מכריע באוכלוסייה, ומי שבבעלותם 90% מהאדמות הפרטיות. (הארץ, 14.5.2012) 

בניה במקום תקווה
בית המכפלה, מגרון, שכונת האולפנה ועשרות מאחזים והתנחלויות ביהודה ושומרון מעידים כאלף עדים, כי אין ממשלה בישראל בכל הנוגע לעתיד המדיני של השטחים וההתנחלויות בהם. (הארץ, 23.4.2012)