עברית English זרקור על לב הסכסוך הישראלי פלסטיני, תוך דיון ביקורתי והצעת חלופות שונות, הכוללות נתונים ומפות יחודיות, לסוגיות שעל סדר היום הלאומי- פליטים, ירושלים, התנחלויות, גבולות,ביטחון, גדר ההפרדה, הינתקות,היתכנסות, מפת הדרכים , יוזמת ז'נבה, אש"ף וחמאס, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית ועוד.

 

תאריך ושעה
 




דף הבית >> מאמרים >> מאמרים גדר ההפרדה >> לשנות את תוואי הגדר(הארץ)
 

לשנות את תוואי הגדר

"מרחב התפר" הוא יצירה ישראלית מקורית. "מרחב התפר" היא רצועת אדמה המתפרסת על פני כמה מאות קילומטרים רבועים ממזרח ל"קו הירוק", היא מתוחמת בגדר, מנותקת פיזית ומשפטית מיתר חלקי הגדה המערבית, כניסתם ויציאתם של תושביה הפלסטינים אליה מוגבלת. "מרחב התפר" הוא נדבך בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי פלסטיני וביטוי למבוכתן המדינית של ממשלות ישראל האחרונות ביחס למרכיב הטריטוריאלי של אותו סכסוך. הוא נשען על תיזת ההפרדה. ההפרדה היא תיזת-על מדינית וביטחונית המעצבת את צורת השליטה הישראלית בגדה המערבית בעשור האחרון ומכתיבה מציאות פיזית ומשפטית של הפרדה ושליטה על-פי מפתח לאומי.

"מרחב התפר" הוא אמנם ביטוי מעשי לפרידתה של ישראל, מחלום ארץ ישראל השלמה, אבל השתלב גם בשאיפתה לקבוע את גבולה ממזרח ל"קו הירוק" באמצעות "מרחבי ביטחון". מרחבי הביטחון הם כלי בידיה של מדינה שאיננה סומכת על הגבול כמפריד בין עמים אלא מבקשת להרחיק אותם זה מזה כש"מרחב התפר" מפריד ביניהם.

"מרחב התפר" המערבי היה הבסיס בסוף שנות השבעים לתוכנית ההתנחלות של שר החקלאות דאז, אריאל שרון, שאושרה על ידי ממשלת בגין הראשונה. שרון חתר לבסס את השליטה ישראלית, בנוסף לבקעת הירדן וירושלים, שהיו נתונים בקונסנסוס עם מפלגת העבודה, גם לאורך השטחים השולטים על מישור החוף על ידי הקמתם של יישובים ישראלים עירוניים ותעשייתיים על "גב ההר" ועל המורדות המערביים של השומרון. שלושים שנים מאוחר יותר קיבלה התוכנית ביטוי מעשי כשמרחב זה נתחם במכשול ארוך ופתלתל, שביקש להבטיח את סיפוח מרביתם של 450 אלף האזרחים הישראלים המתגוררים מעבר ל"קו הירוק"(כולל במזרח ירושלים) למדינת ישראל והיום הוא מוכר בשמות "גדר ההפרדה" או "גדר הביטחון".

המאבק הפלסטיני בכלל, ופעילות הטרור בפרט הם שהניעו את ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון לתחום את שטח המריבה בְּגדר, ועל ידי כך להיענות לתביעה ציבורית שנתמכה על ידי גורמים מעטים במערכת הביטחון – להקים גדר, מכשול פיסי ביטחוני בין ישראל לאוכלוסייה הפלסטינית עד למו"מ המדיני על גבולות קבע. אותם גורמים טענו, ושכנעו את הציבור, שהקמת גדר כזאת תעניק לאזרחי המדינה את הביטחון הראוי ותציל את הכלכלה הישראלית המידרדרת בשל פעולות הטרור האלימות. אלה היו הנימוקים המוצהרים לעצם הקמת הגדר, שהחלה להיבנות במחצית 2002, אך לאמתו של דבר השיקול המרכזי בקביעת התוואי שלה לא היה בטחוני אלא פוליטי ודמוגראפי: ממשלת ישראל ביקשה לעצב מציאות שתאפשר לספח לשטחה את אזורי ההתיישבות היהודיים העיקריים שבגדה, לרבות אלו שבלב האוכלוסייה הפלסטינית, עם מקסימום הישראלים ומינימום פלסטינים. משמעות "השיקול הביטחוני" פרשה כנפיים לאזורים לא לה, היא הורחבה, עוותה ועוקמה בכדי לתרץ את הסיפוח בפועל בפני הקהילה הבינלאומית ובפני בית המשפט העליון בישראל.

יחסו של אריאל שרון כראש ממשלה ל"מרחב התפר" היה מובנה בתוך תפיסתו המדינית הכוללת לסכסוך הישראלי פלסטיני. הפער בין חלומותיו למציאות אילצו אותו לתמרן ולזגזג על הקו שנמתח בין עמדותיו הבסיסיות, לבין לחצים שהופעלו על ממשלתו מצד הקהילייה הבינלאומית ומצדה של דעת הקהל בישראל.

הדרך בה הלך עד להקמת גדר ההפרדה, ותוכנית ההתנתקות שנולדה בעקבותיה, צמחו על רקע העימות עם הפלסטינים לאחר ועידות קמפ דיוויד וטאבה. שרון פעל מתוך הנחה שאין בשלב זה סיכוי למשא ומתן על הסדר קבע בין הצדדים, וביקש לשמר את הקיפאון המדיני. את הזמן ביקש לנצל כדי להעמיק את האחיזה בשטחים. אלא שבינתיים נולדה "מפת הדרכים" שביקשה להתנער מהקיפאון ונהגתה על ידי הממשל בארצות הברית. "מפת הדרכים" ביקשה למצוא פיתרון בשלבים לסכסוך ובמרכזה העיקרון של שתי מדינות לשני העמים. שרון האמין שהזמן פועל לטובתנו. הוא ביקש להציל חלקים ממפעל חייו על ידי דחיית המו"מ להסדר הקבע וניצול הזמן לחיזוק ההתיישבות הישראלית במרחבי הביטחון שבגדה המערבית. היה לו גם משהו להציע בתמורה: פינוי ישובי גוש קטיף וצפון השומרון.

הלחצים שהפעיל הצבור הובילו בסופו של דבר, להחלטה על הקמת גדר ההפרדה. שרון קיבל בעל כורחו את הגזירה אבל ניסה לנצל את ההכרח ביטחוני כמסווה לתוכנית שיש לה תכלית ברורה: מקסימום ישראלים על מקסימום שטח ובו מינימום פלסטינים. את עול הקמתה וההגנה המשפטית על הגדר הטיל על צווארה של מערכת הביטחון. שרון שנלחץ ונתמך חליפות בידי ראשי יש"ע הכתיב לנציגי מערכת הביטחון את התוואי המדיני-דמוגראפי אותו ביקש להעביר בגדה המערבית ואלה נתבקשו לבנותו ולהגן עליו בבית המשפט כתוואי ביטחוני. כך נולדה הכסות הביטחונית המדומה ל"מרחב", שהוצגה קבל עם ועולם, לעתים תוך כדי הטעייתו של בית המשפט הגבוה לצדק, תוך כדי הסתרת אופיים ומהותם של השיקולים המדיניים- דמוגראפיים שעמדו ביסוד התוואי. עד כדי כך הגיעו הדברים, שלעתים הנימוקים לבחירתו של תוואי כזה או אחר היו הפוכים וסותרים לעקרונות הביטחוניים שקבעה ופרסמה מערכת הביטחון בעצמה.

תוכנית שרון להנצחת השליטה של ישראל במרחבי הביטחון המערבי והמזרחי על פני 45% משטחי הגדה המערבית נכשלה. הקהילה הבינלאומית, תנועות ציבוריות בישראל, ארגוני זכויות אדם וגופים פלסטיניים, ובית המשפט העליון, הביאו לכך שהמרחב אותו רצה שרון לספח לישראל באמצעות הגדר הצטמצם היום עד לפחות מ-8%. הקהילייה הבינלאומית חששה מכך שהתוואי הגדר אותו הכתיב שרון יסכל את התכנית להקמת מדינה פלסטינית רציפה ובעלת חיות משלה וגופים ישראליים שפעלו כנגד תוואי המכשול שנבחר חששו מאבדן הסיכויים להגיע להסדר קבע ומהידרדרות ביטחונית קשה. בית המשפט העליון קנה תחילה את הסיפור הביטחוני והכשיר את תוואי הגדר, אך דרש כי הוא לא יחרוג ממה שהגדיר כ"מידתיות": יחס סביר בין פגיעה בפלסטינים לצורך הביטחוני.

"קדימה" בראשותו של אהוד אולמרט ניצחה בבחירות 2006. תוכנית "ההתנתקות" מעזה, הצגת תוכנית "ההתכנסות" בגדה המערבית החד צדדיות, והקמתה של ממשלה פלסטינית בהנהגתה של תנועת החמאס המסרבת להכרה ומו"מ עם ישראל, העניקו למאבק על גבולותיו של "מרחב התפר" ההולך ומתגבש חשיבות רבה. גבולות אלה הוכרזו כתוואי שאליו תכונס ההתיישבות היהודית בגדה, ובהמשך יהפכו לגבולות הקבע בפועל של מדינת ישראל.

הניסיון שהתחיל ב-2002 לספח 45% מהגדה, הצטמצם בשנת 2007 לשטח קטן יותר מהשטח אותו דרשה ישראל במפגש האחרון של המו"מ להסדר קבע בינואר 2001 בטאבה, וקרוב יותר למה שהוסכם בהבנות ז'נבה הלא פורמאליות. את המשא והמתן על תוואי הגדר ניהלה ממשלת ישראל עם עצמה. העומדים בראשה לא שיערו לעצמם עד כמה קל לסובב את הגלגל אחורנית ולאלץ אותה לשוב ולתבוע את אשר כבר מסרה ולהתמקח על כל מה שקיבלה או לקחה. המעגל כמעט הושלם - ההינתקות, שנולדה בין היתר כתגובה ליוזמת ז'נבה ובניסיון להוריד את התהליך המדיני מעל סדר היום, ביקשה להיות האתנן לניסיון הסיפוח של שטחים בגדה באמצעות הגדר, אך זו מצאה עצמה בסופה באופן חד צדדי בתוואי של יוזמת ז'נבה, ללא היתרונות הניתנים בהסכם על ידי הצד הפלסטיני והקהילה הבינלאומית.


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page


 [חזרה לראש הדף]