עברית English זרקור על לב הסכסוך הישראלי פלסטיני, תוך דיון ביקורתי והצעת חלופות שונות, הכוללות נתונים ומפות יחודיות, לסוגיות שעל סדר היום הלאומי- פליטים, ירושלים, התנחלויות, גבולות,ביטחון, גדר ההפרדה, הינתקות,היתכנסות, מפת הדרכים , יוזמת ז'נבה, אש"ף וחמאס, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית ועוד.

 

תאריך ושעה
 




דף הבית >> מאמרים >> מאמרים - התהליך המדיני עם הפלסטינים >> לחזור ולדבר עם אש"ף(הארץ)
 

לחזור ולדבר עם אש"ף


שאלת ה"פרטנר" הינה השאלה המהותית המלווה את הסכסוך הישראלי ערבי במאה השנים האחרונות, אך נדרש להשלימה ולשאול לאיזו תוכנית?! סירובם של הפלסטינים החל מ-1937 להוות "פרטנר" להצעות החלוקה השונות הותיר אותם כיום עם 23% מחלום פלסטין.

קבלתו של אש"ף את החלטה 242 צרפה אותו למעגל המדינות הערביות המבקשות הסכם עם ישראל תחת הנוסחא "שטחים תמורת שלום". ההסכם עם מצרים ב-1978 קבע את התקדים- כל השטחים תמורת שלום, וההסכם עם ירדן ב-1994 הוסיף לכך את חילופי השטחים ביחס של 1:1. אש"ף בראשותו של עראפת הסכים להיות "פרטנר" על בסיס נוסחא זו במלואה, לרבות בירושלים, ותבע ליישמה בהסדר הקבע!
אך ממשלות ישראל, למרות שחתמו כולן על "..הסדר קבע שמבוסס על החלטות האו"מ 242..", המשיכו במפעל ההתנחלות במהלך תקופת הביניים , תוך ניצול העמימות המובנת בהסכם, שנועדה במקורה לאפשר את תהליך הפשרה הכואבת בין העמים, והכפילו את מספר המתנחלים במהלך עשור. הגדיל לעשות ברק, שקיבל את עמדתו השנויה במחלוקת של היועץ המשפטי לממשלה שהחלטה 242 אינה רלבנטית לשטחי הגדמ"ע ורצועת עזה, ושאין המדובר בשטחים כבושים, אלא בשטחים השנויים במחלוקת בין הצדדים. ישראל תבעה מהפלסטינים להכיר במציאות החדשה, ללא כל פיצוי, שעה שניגשה לשולחן המשא ומתן, והתעלמה מ"המחיר" אותו שילמו הפלסטינים בשבר החלום ההיסטורי של מדינה המשתרעת על כל חלקי 'פלסטין'. ל"מה" הזה סירבו הפלסטינים להיות "פרטנר"!
ערפאת, שנמנע בתקופת הביניים ממלחמת חורמה רצופה באירגוני הטרור, סבר כי ההצעה הטריטוריאלית של ברק לסיפוח 13% מהגדה בנוסף להצעה בהר הבית, אינה מאפשרים לו להציג לעם הפלסטיני את הפתרון שהתגבש לסגירת תיק הפליטים מ-48. בהמשך, הוא נכשל בבלימת הזעם והתיסכול של הציבור הפלסטיני מתוצאות תהליך השלום, וכמנהגו להשגת "אחדות השורה", גייס מחדש את התביעה ל"זכות השיבה"- הרעיון המכונן של העם הפלסטיני. זו, התגובה הלא מידתית של צה"ל ושחרור הרסן מעל אירגוני הטרור, הובילו את הצדדים שוב למעגל האלימות ומשם לעמדות המסורתיות של "הכל או לא כלום" טרם הסכם אוסלו.
אך עד חילופי השלטון ב-2001 , המשיכה ישראל לראות באש"פ כ"פרטנר" להשגת היעד האסטרטגי בדמות סיום הסכסוך בהסכם. ברק, בישיבת הקבינט בנובמבר 2000, קבע כי מדיניות הממשלה תתבסס על "מאמץ מדיני וביטחוני מתמשך לייצוב המציאות ולמיצוי הסיכוי להגיע להסכם תוך שמירת האינטרסים של מדינת ישראל", ושיגר את משלחת ישראל לסבב שיחות בטאבה על בסיס הצעת קלינטון. למרות שהנשיא האמריקאי הגדיר בספרו "חיי" את הצעת ברק בקמפ דייויד כ"...הצעה כל כך טובה..". הוא היה הרבה יותר נדיב בהצעתו לפלסטינים חמישה חודשים בלבד מאוחר יותר.
ראש הממשלה שרון, אימץ בחוזקה את טענת ה"אין פרטנר" ,למרות שראשי הממשלה הפלסטינים מונו בלחצו ולחץ העולם, וניצל את כניעתו לדרישת הציבור בישראל לגדר ביטחון, כדי לאכוף את תפישתו הטריטוריאלית ביהודה ושומרון בדפוס מרחב "ה"תפר" הנוגס ב -15% של הגדה. אך גם תמורת "ההיתנתקות" מעזה הוא לא זכה להכרה אמריקאית לסיפוח זה בהסדר הקבע. בהמשך, שרון שנטש את תביעתה רבת השנים של ישראל לתהליך שלום דו צדדי, נאלץ לאמץ בעל כורחו, ללא הערכה והיערכות ראויים את המעורבות הרב-צדדית , מתוך תקווה שזו תכיר במהלכיו החד צדדיים.
היצמדותם של בכירי אמ"ן כיום לקונספציית ה"אין פרטנר" מבלי לטרוח ולהבהיר לאיזו תוכנית ,תוך ביטול טענתם של כל אלו שקדמו להם, בדבר שיכתוב ההיסטוריה, מחזירה את אגף המודיעין לתחום הצר של התרעה בפני מלחמה ומונעת מהם לשמש המעריך הלאומי המבקש לזהות נכונה, במחירים מוגדרים גם אם כואבים, את ההיזדמנויות להסכם קבע.


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page


 [חזרה לראש הדף]