עברית English זרקור על לב הסכסוך הישראלי פלסטיני, תוך דיון ביקורתי והצעת חלופות שונות, הכוללות נתונים ומפות יחודיות, לסוגיות שעל סדר היום הלאומי- פליטים, ירושלים, התנחלויות, גבולות,ביטחון, גדר ההפרדה, הינתקות,היתכנסות, מפת הדרכים , יוזמת ז'נבה, אש"ף וחמאס, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית ועוד.

 

תאריך ושעה
 



דף הבית >> מאמרים >> מאמרים התנתקות והתכנסות >> התכנסות על שולחן הניתוחים
 

התכנסות על שולחן הניתוח
שאול אריאלי


בתוף מכבסת המילים של ממשלת ישראל, ביחס לניהול הקונפליקט הישראלי פלסטיני, מתגלגל לו מזה מספר חודשים רעיון "ההתכנסות". למרות שהינו מהווה את אידרת המצע המדיני של מפלגת קדימה, שזכתה בבחירות האחרונות להרכיב את ממשלת ישראל, הערפול והעמעום המלווים אותו יצרו סל פרשנויות תומכות ומתנגדות בהתאם להנחות אותן הניח כל גורם שהתייחס אליו. באם נרצה לקבוע את עמדתנו ביחס ל"התכנסות" נדמה כי נדרשים הצגה וניתוח של המשמעויות וההשלכות של ההתכנסות על האינטרס ארוך הטווח הישראלי בדמות מדינה יהודית דמוקראטית החיה בשלום עם שכנותיה.

האם ישראל יכולה לקבוע במהלך חד צדדי זה את גבולותיה?

התשובה הינה שלילית הן ברמה המעשית והן בעקרונית. ישראל המבקשת להשאיר בשליטתה כ-10 אחוזים משטח הגדה, ובכלל זה ירושלים המזרחית וגושי ההתיישבות, אינה יכולה לצפות להסכמה של הקהילה הבינלאומית להכיר בכך ועל אחת כמה וכמה לא על ידי הפלסטינים. גם באפשרות התיאורטית של נסיגה לקווי 67 לא תוכל ישראל, לתבוע מהקהילה הבינלאומית הכרזה על יישום מלא של 242, כפי שעשתה עם 425 בלבנון, כי החלטה זו כוללת סעיף העוסק בפתרון של סוגיית הפליטים. יחד עם זאת, בנסיגת ישראל מ-90% מהגדה היא מסמנת כי הויכוח הטריטוריאלי בהסדר הקבע מצטמצם ל 10% הנותרים, מספר הקרוב יותר למרחב ההסכמה בן 3-5 אחוזים, במתכונת חילופי השטחים, של הגורמים הפלסטינים המתונים .

האם ישראל יכולה להתכנס ל 10% של מרחב ה"תפר"?

ראש הממשלה וחלק משריו הכריזו על התכנסות לאזורים שממערב לגדר ההפרדה, שמשמעה פינויים של 70 אלף מתנחלים מ-57 התנחלויות. באם ישראל מבקשת להעתיקם למרחב "התפר" שבגדה אזי עליה לבדוק האם האוכלוסייה החילונית המהווה 70% ממתנחלי הגדה תסכים לבקש את עתידה מחדש בשטח כבוש, והאם הגרעין הקשה באוכלוסייה הדתית לאומית יסכים להבדיל בין חלקי מולדת ביחס לתביעתו להתיישבות יהודית בכל א"י? אם ישראל מבקשת את העתקתם לישראל, מהלך שיתקבל ביתר הבנה בקהילה הבינלאומית אזי עליה ראשית להיפרד מהכותרת התכנסות ולהחליפה בנסיגה, ושנית סיכוייה של התוכנית ליהנות מהסכמת ראשי המתנחלים ביש"ע ומפלגות הימין בישראל פוחתים עוד יותר. גורם נוסף שיש לציין בהקשר זה הוא ההיבט הכלכלי של המהלך. זה המתייחס לשאלה האם ישראל תוכל להוציא מתקציבה את עשרות המיליארדים הנדרשים לפיצוי ולהעתקת המתנחלים ולהיערכות מחודשת של צה"ל ושאר כוחות הביטחון על חשבון התקציבים האזרחיים שעה שבממשלתה יושבות ש"ס, הגמלאים ומפלגת העבודה?!

האם ישראל תוכל ליהנות מביטחון טוב יותר?

אין להניח כי הפלסטינים יניחו את נשקם ויאפשרו לישראל לחזק את אחיזתה בשטחים שבשליטתה, בדגש על "עוטף" ירושלים, באופן שתעוצב מציאות שיש להתחשב בה על פי הגדרת הנשיא בוש מאפריל 2004. לכך יש להוסיף את המאבק הפלסטיני הפנימי שלא יניח לממשלת הרש"פ לשקוד על כינון המדינה בשטחים שהתפנו. לכן השאלה האמיתית היא האם לישראל יהיה נוח וזול יותר להפעיל את עוצמתה למול גילויי האלימות והאם אזרחיה יהינו מביטחון אישי טוב יותר. ניתן יהיה אומנם להניח, בהיעדר מהלכים מדיניים משלימים, כי גם מרכז הארץ יהיה נתון לירי קאסמים ומרגמות, אך תוצאה זו היא בלתי נמנעת להערכתי גם באם המצב הנוכחי יימשך. כמו כן, צה"ל אומנם יוכל להפעיל את כוחותיו באופן נוח יותר בשטחים נעדרי אוכלוסייה ישראלית , צירי תנועה ובסיסים צבאיים המחייבים אותו כיום לרתק אלפי חיילים למשימות שיגרה אך בהיעדר שלטון פלסטיני אפקטיבי הוא ייאלץ להמשיך ולפעול בשטחים שממזרח לגדר במודל של צפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות. בנוסף, ישראל תידרש להחליט לגבי שליטתה במעברים על הירדן. לקח פילדלפי המעיד כי לא היה ברצונם וביכולתם של המצרים למנוע את הברחתם של טונות אמצעי לחימה לרצועה צריך לעמוד לנגד עיני הממשלה. הסתפקות בנוכחות ירדנית, מבורכת בפעילותה, או נוכחות בינלאומית ולא ישראלית מחייבת את ההבנה והקבלה שהפלסטינים לארגוניהם השונים יעשו ככל שביכולתם להגיע למאזן הרתעה מקומי מול ישראל על ידי הברחת אמל"ח מתקדם יותר בדמות רקטות ארוכות טווח. תוצאות מבצע "גשמי קיץ" ברצועת עזה ו"שכר הולם" בלבנון ישפיעו באופן ניכר על כללי המשחק במאזן זה.

האם ישראל תוכל ליהנות בגמר ההתכנסות מ"פרטנר" פלסטיני להסדר קבע על פי 242?

אין זה סוד כי המדיניות העיקשת של שרון לא להפוך את הנסיגה ופינוי הישובים מעזה לפלטפורמה לחידוש המו"מ באמצעות אבו מאזן הינה אחד הגורמים המשמעותיים ביותר שהביאו לניצחון חמאס בבחירות לפרלמנט. מהלכי הטרור של החמאס נתפשו בצד הפלסטיני כגורם המרכזי לנסיגת צה"ל ובהיעדר חלופה מדינית לסיום הכבוש הישראלי חלק לא מבוטל בקרבם סבור כי זוהי הדרך היחידה להשיג זאת. נסיגה זו באה חמש שנים לאחר הנסיגה מדרום לבנון, שנתפשה בעולם הערבי כהישג צבאי של החיזבאללה, חיזקה את אתוס המאבק המזוין וכרסמה באופק עמוק בנימוק החזק ביותר של הפלסטינים המתונים בראשות אבו מאזן. מאז 1988 אלו טוענים בפני הצבור הפלסטיני כי ישראל היא עובדה ניצחת הנהנת מעליונות צבאית ומתמיכה בינלאומית, ושהסיכויים להקים מדינה פלסטינית מהים ועד הנהר על חורבותיה אינם קיימים. לכן לתפישתם תהליך אוסלו היה אומנם כתב כניעה של החלום הפלסטיני בפני התנועה הציונית אך מהלך נדרש בכדי לסיים את הכבוש ופליטותם של מיליונים באמצעות הקמתה של מדינה עצמאית בשטחים. קריאת התגר המתמשכת של חיזבאללה בחסות אירן ושל החמאס על תובנה זו יכולה ליהנות מהעצמה בשל נסיגה ישראלית נוספת שלא בהסכם. גם התשובה לשאלה זו תושפע מאוד מהעימות המתנהל בימים אלו ברצועת עזה ובלבנון אך יש לזכור את ההבדל המהותי שבין שניהם. בעוד שהראשון נתפס על ידי מרבית הקהילה הבינלאומית כחלק מהמאבק נגד הכבוש, למרות הגדרתו של החמאס כארגון טרור, הרי שביחס לשני ישראל זכתה ללגיטימציה ולהכרה גמורה ביישום החלטות האו"מ. בעוד שבראשון ישראל נמנעת מהצגת חלופה מדינית ראויה למאבק הצבאי בפני הצבור הפלסטיני הרי שבשני לבנון זכתה לאפשרות לממש את ריבונותה כמדינה עצמאית במלואה לרבות בדרומה ולא עשתה זאת.

לבסוף נדרשת הצבתה של שאלה נוספת- האם תוכנית ההתכנסות עדיפה על המצב הקיים?

זוהי שאלה המבקשת לבחון בין האלטרנטיבות הקיימות. קרי האם ההתכנסות יכולה להיות הרע במיעוטו ביחס לחלופות האחרות להמשך ניהול הסכסוך או שמא היא הרסנית בטווח הארוך ביחס למטרה שהוצבה. ברור כי חלק מהתשובה נעוץ בתשובות לשאלות הקודמות, אך לכך יש להוסיף דברים נוספים. האם הפלסטינים יכולים לגבש כתובת אחת למול ישראל במציאות הנוכחית או שמא החברה הפלסטינית תמשיך להתרסק ולהתפצל עד למצב בו אפשר וישראל תידרש לחדש את הממשל הצבאי?! האם הפלסטינים יתמידו בתביעתם למדינה עצמאית או שמא יחדלו לתבוע הגדרה עצמית נפרדת ויטילו את יהבם על מאבק אזרחי שיובילם בסופו של דבר למדינה עם רוב ערבי?! האם יתכן חידוש המו"מ להסדר עם קבע עם הנשיא הפלסטיני כעת או שעל ישראל להימנע מהתחייבויות שאין יכולת מימוש בצידן?

לסכום, נראה כי אמוץ מלא של אחת השלוש החלופות המוכרות- המשך המצב הקיים, מו"מ להסדר קבע והתכנסות חד צדדית- אינה יכולה לאור השאלות שהוצגו להביא לכדי פתרון יציב. על ממשלת ישראל לבקש ולחבר את אופציית המו"מ יחד עם מהלכים שמצמצמים את היקף השליטה בפלסטינים בשטחים. על התנהלות זו להתקיים לאור המטרה האסטרטגית שהוצגה ותוך כדי תיאום צפיות בקרב הצבור הישראלי ומפלגותיו ביחס ליעדים, לתועלות ולסיכונים הכרוכים בכל צעד במסע הארוך הזה.


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page


 [חזרה לראש הדף]

לייבסיטי - בניית אתרים