עברית English זרקור על לב הסכסוך הישראלי פלסטיני, תוך דיון ביקורתי והצעת חלופות שונות, הכוללות נתונים ומפות יחודיות, לסוגיות שעל סדר היום הלאומי- פליטים, ירושלים, התנחלויות, גבולות,ביטחון, גדר ההפרדה, הינתקות,היתכנסות, מפת הדרכים , יוזמת ז'נבה, אש"ף וחמאס, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית ועוד.

 

תאריך ושעה
 



דף הבית >> מאמרים >> מאמרים בין היתר >> הרעם לפני ברק(nrg)
 

הרעם לפני הברק

שאול אריאלי מציע להתמקד בהתנהלותו של רה"מ לשעבר ולא בביקורת על אופיו
10/1/2007

התומכים בחזרתו של אהוד ברק לשולחן הממשלה ולראשות העבודה מדגישים בטיעוניהם כי הוא השתנה בשנים האחרונות, בעוד מתנגדיו גורסים את ההיפך. אלו וגם אלו חלוקים אמנם על ההווה והעתיד, אך מסכימים שכהונתו של ברק כראש ממשלה ושר ביטחון בעבר לא הוסיפה למוניטין שלו. "השורה התחתונה", הכושלת, של שלטונו הכריעה אומנם את תדמיתו, אך אין למהר ולוותר על כל ה"ישן" שבברק, וצריך להתמקד בשיפוט התנהלותו ולא בביקורת על אופיו.

ברק נכשל בניהול המשא ומתן עם הפלשתינים שנועד להוליד הסדר קבע:
1. הוא הכריז עם היבחרו על מתן תנופה למו"מ וחודש לאחר מכן הקפיא את כל אשר התחייב לו קודמו נתניהו ב"הסכם וואי".

2. הוא אשרר ב"מזכר שארם" את הסעיף בהסכם אוסלו המבסס את הסדר קבע על החלטת האו"ם 242 ומיד לאחר מכן אימץ את חוות דעתו של היועמ"ש לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, כי ההחלטה לא חלה על השטחים.

3. הוא לחץ על קלינטון ללכת לפסגה בקמפ דיוויד אך חודש קודם לכן הוא עדיין נמנע מלהכיר בגבולות 67' כבסיס להסכם ומלעסוק לעומק בחלוקת מזרח ירושלים.

4. הוא הניח כי כמה שעות יספיקו לו בקמפ דיוויד בכדי לפתור את כל הסוגיות
הקשות, אך נמנע משיחה ישירה עם ערפאת בשלושה שבועות בו השניים "נכלאו" יחדיו.

5. הוא שלח את שר החוץ וכל צוות המו"מ לטאבה, אך הודיע שזה היה רק בירור נוסף של עמדות.

6. מעל לכול- הוא "כיבד" בדחיפה את ערפאת בתחילת המו"מ ובסופו דחף אותו מחוץ להגדרת "הפרטנר", כאילו ניתן היה למצוא פלשתיני אחר שיסכים להצעתו. ברק הבטיח "להפוך כל אבן" אך תירגם את כישלונו האישי להשגת הסדר, למרות שהיה "במרחק נגיעה" ממנו, לביטול האפשרות כי הסכם הוא בר השגה. זו מסקנה מרסקת למחנה הישראלי, שתמך בהסדר קבע גם "במחירים כואבים", מסקנה שסללה את הדרך למדיניותו של שרון לנהל את הסכסוך "במחירים כואבים" לשני הצדדים.



העדיף "אסטרטגים אינטואיטיבים"

היבט נוסף בו נכשלה מדיניותו של ברק נוגע לאכיפת מרותו על הצבא והפעלת גופי המטה הממוסדים. כשהרמטכ"ל מופז וחלק מאלופיו בחרו בניגוד להנחייתו לנהל מדיניות "לא מידתית" כלפי הפלשתינים, בחר ברק שלא לאכוף את מרותו ואחריותו על הצבא, כי חודשיים לפני שפנה לבחירות, העדיף להימנע מעימות עם צה"ל שנחשב בזמנו ל"מר קונסנזוס".

כמו רבים בתפקידו, גם ברק העדיף לראות באנשי שלומו "אסטרטגים אינטואוטיבים" שהערכותיהם טובות יותר משל המערכות הממוסדות שנשאו בסמכות ובאחריות לכך. אם ברק ימשיך לחשוב כך כשר ביטחון, מעמדה של המועצה לביטחון לאומי, שנדחקה על ידי אולמרט לסוף "שרשרת המזון", לא ישתנה, למרות שכולם מחדש גילו את הצורך בה לאחר מלחמת לבנון השנייה.

אל מול כל אלו, עומדים מנגד כמה שיקולים:

1. ברק לא הגיע לכס ראשות הממשלה בשל עסקנות מפלגתית מתמדת של סידור ג'ובים.

2. הוא היה רמטכ"ל בעל ראיה אסטרטגית ארוכת טווח שהניע מהלכים משמעותיים בבניית יכולותיו המתקדמות של צה"ל.

3. הוא ידע לפנות להגיונם של מנהיגי העולם ולגעת בליבם ביחס לאינטרסים של ישראל.

4. הוא לא בחל בהפעלת צה"ל ללחימה בטרור אך תמיד חתר להניח הצעה מדינית בפני הפלסטינים.

5. הוא לא שגה בחלומות של שלום ופיוס בן-לילה, אך הבין כי הסדר קבע נדרש להבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.


שוחט הפרות הקדושות

6. הוא היה אמיץ ומפוכח דיו לנהל כמעט במקביל משא ומתן בשני ערוצים.

7. הוא לא חשש לשחוט במהלך המו"מ פרות קדושות, כמו ירושלים "המאוחדת".

8. הוא ידע בכישרון רב ללמוד את הדברים ולהניח דרך יצירתית משלו ולא רק לחפש את הפשרה בין העמדות השבלוניות שהוצגו בפניו.

9. מנהיגותו ויכולתו האינטלקטואלית לא אוימה על ידי אלופי צה"ל או בכירי מערכות הביטחון האחרות. כשבחר בכך, הוא ידע להחליט ולפעול גם כנגד עמדתם במו"מ או בנסיגה מלבנון.

ברק לא מכריז זאת, אך הוא אינו מבקש להיות רק שר הביטחון ויו"ר מפלגת העבודה. אלו, בצדק, נתפסים כתחנה הכרחית בדרכו לראשות הממשלה, המקום בו מתקבלות ההחלטות. אם ברק באמת מעוניין לחזור ו"לסחוב את העגלה", יוכל להוכיח זאת אם יצטרף לממשלה בתפקידי שר שונים גם במקרה שיפסיד בהתמודדות. הוא ראוי לכך יותר ממרבית הסובבים כיום את שולחן הממשלה. הצהרותיו ומעשיו אז, בשעה שהוא נושא גם באחריות, יעידו טוב יותר מכל הערכת חסיד או מתנגד, האם יוכל לחזור ולהנהיג את המדינה באופן אחר בסיבוב הבא.

שאול אריאלי עמד בראש מנהלת המשא ומתן בממשלת ברק וכיום הוא חבר הנהלת המועצה לשלום וביטחון.



+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page


 [חזרה לראש הדף]

לייבסיטי - בניית אתרים