עברית English זרקור על לב הסכסוך הישראלי פלסטיני, תוך דיון ביקורתי והצעת חלופות שונות, הכוללות נתונים ומפות יחודיות, לסוגיות שעל סדר היום הלאומי- פליטים, ירושלים, התנחלויות, גבולות,ביטחון, גדר ההפרדה, הינתקות,היתכנסות, מפת הדרכים , יוזמת ז'נבה, אש"ף וחמאס, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית ועוד.

 

תאריך ושעה
 




דף הבית >> מאמרים >> מאמרים גדר ההפרדה >> המרחק בין הגדר להסדר קבע(הארץ)
 

המרחק בין הגדר להסדר קבע
מאת שאול אריאלי

יש דמיון רב בין מפת שרון למרחב התפר לבין הצעת ברק להסדר קבע

אישור התוואי החדש לגדר מצטייר במבט ראשון כפיצוי למתנחלים על אישור תוכנית ההיתנתקות. אך מי שטרחו לעקוב אחר השינויים בתוואי, הבחינו בתהליך שבו שרון הולך בעקבותיו של אהוד ברק, ביחס לתביעותיה של ישראל לספח שטחים לריבונותה בהסדר הקבע, אך בשני הבדלים. ראשית, ברק התפכח מתפישתו במהלך המו"מ וזכה גם לתמורה בסוגיות שונות של הסדר הקבע. שרון, לעומתו, מתפכח בעודו מתקשה להיפרד מקונספציית ה"אין פרטנר". שנית, בעוד ברק מייחל לתפוש את מקומו של ראש הממשלה, שרון מבסס את שלטונו בתמיכת העבודה וממשל בוש, ויכול להמשיך, אם ירצה, את מסעו להסדר קבע.

תוואי הגדר שהממשלה אישרה ביולי 2003, אמור היה לצמצם את הוויכוח הטריטוריאלי עם הפלשתינאים ל-18% מהגדה. ישראל הודיעה בתמורה על פינוי עזה וצפון השומרון. אך בשל העובדה שישראל ביקשה להימנע משיח מדיני ריאלי עם הפלשתינאים, היה מובטח לנו המשך העימות, שהיה מגשים את רצונו של שרון, על פי וייסגלס, להקפיא את התהליך המדיני ל-15-10 שנים. זה הזמן הנדרש לשנות את המאזן הדמוגרפי במרחב התפר באופן שיצדיק את התביעה לסיפוחו המלא לישראל בהסדר קבע.

כך ניתן גם להסביר מדוע הממשלה ביכרה לאשר תחילה את תוואי הגדר המזרחית בין הגלבוע לתייסיר שבבקעת הירדן, שיישוביה הישראלים היו עשויים לספוג את פיגועי הפלשתינאים לאחר חסימת הקו הירוק, ולהצדיק גם את הקמתו של מרחב הביטחון המזרחי, שעדיין לא נמחק ממפת האינטרסים החיוניים שאישרה ממשלת נתניהו.

רב הדימיון בין מפת שרון למרחב התפר, להצעה הרשמית של ברק בקמפ דייוויד למפת הסדר הקבע. שני ראשי הממשלות ביקשו, בצדק, לצמצם עד למינימום את מספר הישראלים שיתפנו בהסדר קבע, והעמידו את מספר הישראלים בין הגדר לקו הירוק על 350 אלף. אך שניהם, שלא בצדק, ביקשו לספח גם מאות קילומטרים רבועים של אדמות פלשתיניות, ללא תמורה הוגנת ובניגוד למחויבותה של ישראל לבסס את הסדר הקבע על החלטה 242, שעיקרה "שטחים תמורת שלום".

תוואי הגדר שהממשלה אישרה נובע בעיקר מפסיקת בג"ץ ביוני 2004, שפסלה את תוואי הגדר ממערב לירושלים בטענה כי אינו עומד באיזון הנדרש בין צורכי הביטחון הישראליים לצורכי היומיום של הפלשתינאים. התוואי החדש מפחית את מספר הישראלים שנמצאים בתחומו אך מצמצם את השטח שייתבע מהפלשתניאים ביותר מ-60%. תהליך דומה עבר ברק בעקבות כישלון פסגת קמפ-דיוויד והצעת קלינטון שבאה בעקבותיה, וצימצם את התביעה הישראלית במפגש טאבה לכדי 8%-6% מהגדה. ושוב, בהשוואת מפת טאבה למפת התוואי החדש לגדר, נמצא דימיון כמעט מלא ביניהן, תחת האילוץ המכריע של מספר הישראלים שיישארו בריבונות ישראל.

עד כאן הדמיון. שרון יכול להשלים את המהלך באמצעות הסדר קבע יחד עם עמיתו, אבו מאזן. אם הוא נאמן לתפישה המבקשת רק לצמצם את מספר הישראלים המתפנים בהסדר קבע, ומכיר בהיעדר הצורך הביטחוני של בקעת הירדן, הרי כל שנדרש ממנו זה לאמץ את המפה של יוזמת ז'נווה שבה נשארים 300 אלף ישראלים תחת ריבונות ישראלית, והיא מאפשרת את הרצף הפלשתיני שדורש הנשיא בוש, עסקה שגם אבו מאזן, כמו מרבית הצמרת הפלשתינית, עומד מאחוריה. אך בניגוד להצעות הקודמות, הצעת יוזמת ז'נווה מחייבת, ראשית, את סיפוחם של 2.5% בלבד מהגדה. שנית, היא מאפשרת את הקמתן של שתי בירות בירושלים, סוגיה המחייבת פתרון גם בתוואי החדש.

עם נתונים אלו צריכים להתמודד המתנגדים לפשרה טריטוריאלית בכלל ולתוכנית ההינתקות בפרט. כמו גם ראש הממשלה ותומכיו הנדרשים להסבר אם פינוים של עוד 40 אלף ישראלים, מצדיק את ההתעלמות מהתביעה של אבו מאזן לדיון מיידי בהסדר הקבע. ולבסוף, הציבור בישראל צריך לשאול את עצמו האם 5% מיהודה ושומרון שהם אחוז בלבד משטחה של ארץ ישראל, הם סיבה טובה לדחות את סוף הסכסוך וגמר התביעות כפי שהצדדים התחייבו בקמפ דייוויד, טאבה וז'נווה.

הכותב הוא אל"מ (מיל'), מחותמי מסמך הבנות ז'נווה וראש מינהלת השלום בתקופת ממשלת ברק
הארץ 28 בינואר 2006


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page


 [חזרה לראש הדף]