עברית English זרקור על לב הסכסוך הישראלי פלסטיני, תוך דיון ביקורתי והצעת חלופות שונות, הכוללות נתונים ומפות יחודיות, לסוגיות שעל סדר היום הלאומי- פליטים, ירושלים, התנחלויות, גבולות,ביטחון, גדר ההפרדה, הינתקות,היתכנסות, מפת הדרכים , יוזמת ז'נבה, אש"ף וחמאס, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית ועוד.

 

תאריך ושעה
 




דף הבית >> מאמרים >> מאמרים התנתקות והתכנסות >> הידברות, לא חד-צדדיות(ynet)
 

הידברות, לא חד-צדדיות
מאת שאול אריאלי

על ישראל ליצור תנאים שיאפשרו לדחות ככל האפשר לחימה נוספת

הפעלת צה"ל על ידי מדינת ישראל לאורך כל שנות קיומה, נועדה להגן על ריבונותה ועל תושביה, וכן ליצור תנאים מדיניים שיאפשרו לדחות ככל שניתן הפעלה נוספת שלו. שתי המטרות גם יחד מעניקות לחברה פסק זמן בין מלחמות, שמאפשר את ביסוסה הכלכלי, הביטחוני והתרבותי.

המלחמה האחרונה בלבנון הציבה סימני שאלה על מידת הצלחתה של ישראל להשיג את המטרה הראשונה, אך מעט שאלות הועלו לגבי השגת המטרה השנייה. האם מותם של כמעט 40 אזרחים ישראלים, פציעתם של מאות אחרים, שהייתם במקלטים או נדידתם דרומה של מאות אלפים ופגיעה ברכוש רב במהלך 34 ימי הלחימה, הם כישלון רק בהשגת התכלית הראשונה? או שמא זהו כישלון חריף הרבה יותר, לאור התנהלותן של ממשלות ישראל בשנים האחרונות, להשגתה של התכלית השנייה?

מי שהתמקד במחירים הללו כהוכחה לכישלון המדינה בהגנה על תושביה, טען כי על ישראל היה לפגוע באופן חריף יותר בתשתיות הלבנוניות, לתקוף את סוריה ולכבוש את דרום לבנון עד מצפון לליטאני. טענה זו לוקה בהבנת הקשר בין שתי התכליות בהפעלת צה"ל.

ישראל תידרש לבדיקה מעמיקה של כל מהלכי המלחמה ואלו שקדמו לה, אך עליה לעשות זאת לאורן של שתי המטרות. השאלות שיישאלו יבדקו האם התוצאות הצבאיות משקפות את היכולות והמוכנות של צה"ל או את היכולות והמוכנות לניהול המערכה של הדרג המדיני, שעסק עד אז בהתכנסות וביחסי עובדים-מעבידים? האם היה תיאום בין ההתנהלות המדינית שדחתה כל הידברות עם סוריה לתוכנית העבודה והאימונים של צה"ל שנדרש לצאת למלחמה תוך שעות? האם ישראל השכילה לזהות את הקו בו הפעלת הכוח אינה תורמת יותר להשגת היעדים המדיניים והשגת "תמונת הניצחון" היא דבר שעשוי אף לפגוע בכך? האם החברה בישראל ערוכה לשלם את מחירי המלחמה? והאם ניתן היה להגיע להכרעה צבאית מוחלטת של חיזבאללה, מבלי לחבל בהשגת התכלית השנייה?

ניצחונה הצבאי המרשים של ישראל במלחמת ששת הימים שמר על ריבונותה ועל תושביה ואף יצר אצל העולם הערבי תודעה אחרת ביחס להכרה בקיומה, אך הוא לא העניק לה שקט: מיד לאחריה פרצה מלחמת ההתשה ומאוחר יותר מלחמת יום הכיפורים. לעומתו, הישגה הצבאי הפחות מרשים של ישראל במלחמת יום הכיפורים, סלל במגעים מדיניים את הדרך להשגת גבול שקט עם מצרים זה יותר מ-30 שנה.

ישראל אינה יכולה לאבד את עליונותה הצבאית האזורית גם במסגרת הסכמי שלום ובוודאי שלא אל מול האיום האיראני. לכן, עליה להפיק לקחים מבצעיים וניהוליים מהמלחמה שעלולה להתחדש בכל רגע. אך חשובה מכך היא ההבנה שישראל אינה יכולה לבקש יציבות אך ורק בכוחה הצבאי.

החלטת מועצת הביטחון 1701 אינה התוצר המדיני המושלם עבור ישראל להשגת המטרה השנייה, אבל יש בה את כל הרכיבים שיעניקו לה יציבות בהמשך. בהחלטה זו נזרעו שתילים רכים - בדמות פריסת צבא לבנון בדרום המדינה ופירוק חיזבאללה מנשקו - היכולים למנוע את חזרתנו למציאות של טרם כניסת צה"ל ללבנון. את השתילים האלה חייבים לטפח כדי למנוע את המלחמה הבאה.

חידוש ההידברות בין ישראל, לבנון, סוריה והפלשתינאים, במקביל לשמירת השיח עם הקהילה הבינלאומית, הינו צעד שעל ישראל להעדיף על פני ניסיונות חד-צדדיים וכוחניים לפתרון הסכסוך ביניהם.

הכותב הוא אלוף-משנה במילואים וחבר "המועצה לשלום וביטחון"


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page


 [חזרה לראש הדף]

לייבסיטי - בניית אתרים